רֹני טלמור מגיבה

ראיתי את הסיסמה החדשה שלך "אין אזרחות בלי נאמנות" (או ההיפך), ולאחר ששמעתי וקראתי את כל מה שהטחת בח"כים הערבים ברור לי לגמרי למה אתם מתכוונים ב"נאמנות", אז רציתי לברר איתך מבעוד מועד האם יש סיכוי שאזרחותי הישראלית תישלל כאשר תהיה (בקרוב) שר הביטחון/השר לביטחון הפנים/השר הממונה על הנאמנות או על האזרחות, או כולם יחד.

ואלה העובדות:

נולדתי בארץ. האמת היא, שמשפחתי מצד אמי נמצאת בארץ מאז 1882, השנה שבה אבי-סבי, הרופא הביל"ויי ד"ר מנחם שטיין, הגיע ליפו. קצת יותר זמן מהמשפחה שלך, קצת פחות זמן מהמשפחה של ד"ר טיבי.

מכל מקום, סבי נולד כאן ואני נולדתי כאן. אבי היה חבר במחתרת "ההגנה" וגם התנדב לצבא הבריטי, נלחם נגד פילדמרשל רומל במדבר המערבי, נפל בשבי הגרמנים ביוון, ברח מהשבי וחזר ארצה באניה האחרונה שעזבה את רודוס, כשמטענו כולל ארגזים עם ספרי תורה מבית-הכנסת ברודוס, ותחתיהם רובים שאותם גנב מהצבא שבו שירת ושהיו מיועדים למחתרת בה היה חבר. אילו נתפס, היה בוודאי מוגדר טרוריסט בידי שלטונות הכיבוש הבריטיים (לא, אני לא משווה. מה פתאום?)

אני משלמת מיסים כחוק, לא עוקפת בפס לבן ולא מכבה סיגריות על המדרכה. ואה, כן, שירתתי בצבא (צנחנים!), וכך עשו גם שני ילדיי, שאביהם המנוח הגיע אפילו לדרגת תת-אלוף בחיל האוויר. לא שאני חושבת ששירות צבאי מעיד על משהו או שצריכה להיות לו משמעות כלשהי בחיים האזרחיים  או בחיים בכלל, אבל בשלב זה, כשאני מציגה את הקייס שלי בפני ועדת מקרתי (סליחה, ועדת ליברמן) אני מנסה לגייס כל פיסת מידע שתוכל לעמוד לזכותי בשעה שתבואו לחרוץ את דין אזרחותי, בעיקר לאור העדויות המרשיעות הבאות:

בשנת 1993 כתבתי בעיתון "חדשות" מאמר נגד פסילת עלייתם ארצה של חלק מיהודי אתיופיה. המאמר נפתח כך:

"הכול מתחיל מזה, שמדינת ישראל היא המדינה היחידה שאינה מדינתם של אזרחיה אלא של כל היהודים באשר הם, ויהיו מניעיהם לאי-עלייה אשר יהיו. וכך, למשל, יש בברוקלין איש זקן אחד, היושב מאחורי וילון, שעינו לא שזפה מעולם את עפר הארץ, ואף על פי כן, אם יגיע הנה תחכה לו בטרמינל של מינחת החמורים הלבנים תעודת זהות כחולה. לעומתו, ניקח לדוגמה את הסופר אמיל חביבי, חתן פרס ישראל. חביבי נולד כאן ועל כן יש לו תעודת זהות והוא יכול לבחור ולהיבחר לכנסת, אבל החוק, המגדיר את ישראל כמדינת העם היהודי, קובע בכך שזו אינה מדינתו…"

וכך מסתיים המאמר:

"אם חוקי המדינה אינם מרשים ליהודי אתיופיה להתאחד עם ילדיהם ועם הוריהם אלא רק 'לפנים משורת הדין,' הגיעה העת לשנות את החוקים. להוציא אולי את יהודי סוריה, שגם שעריה נפתחים אט אט וגם הם מעדיפים את ניו יורק על-פני תל-אביב, היה כבר  לכל יהודי העולם שרצו בכך זמן די והותר כדי להצטרף אלינו כאן. מה שהיה נכון, ראוי וצודק, אחרי השואה ועם קום המדינה, הוא היוםם מיותר ומעוות. השנה תציין המדינה 45 שנות עצמאות. לכבוד החג אולי יוכרז סוף סוף שמדינת ישראל שייכת רק לאזרחיה, ולכל אזרחיה. אז תתבטלנה גם כל האפליות מטעמי גזע, דת ולאום, יחוקקו חוקי התאזרחות חילוניים ונאורים, וכן, יבוטל חוק השבות."

בשנת 2001 הרחקתי לכת עוד יותר ופרסמתי ב-YNET מאמר שכותרתו "לעזאזל חוק השבות." באותה עת התמוטטה כלכלת ארגנטינה ובארץ חיככו ידיים בהנאה בציפייה לאלפי יהודים שיימלטו משם הנה. ראש הממשלה, אריאל שרון, הכריז על הטבות כלכליות מפליגות שיוענקו לעולים. וכך כתבתי:

"…ואני רוצה להיות היום הילד מ"בגדי המלך החדשים", ולשאול אם המדינה הזאת ויתרה גם על השאריות הקלושות של בינתה. אני מבקשת לכפור בעיקר ולהגיד בקול יציב: לא צריך להביא הנה את יהודי ארגנטינה, לא צריך לעודד אותם לבוא, ובוודאי שאין להעניק להם אפילו אגורה שחוקה אחת.

"מבלי לעורר את חמתו של פרופ' אמנון רובינשטיין ולטעון שאחרי 53 שנה הגיעה העת למחוק לגמרי את חוק השבות מספר החוקים של מדינת ישראל; ומבלי לציין את העובדה שהיהודים היחידים בעולם שחייהם נתונים בסכנה הם יהודי ישראל - אפשר לומר שאם בכלל יש עדיין הצדקה לחוק הזה, עליו לחול רק על מי שיהדותו במדינה אחרת מסכנת את חייו. בכל הכבוד – ובכל הצער – למעלה מחצי מאה עמדה לרשותם של יהודי ארגנטינה כדי לעלות ארצה, ורובם לא עשו זאת. באנגלית זה נקרא TOUGH LUCK. הם אינם נמצאים בסכנת חיים, איש אינו מאיים על חייהם כיהודים. הבעיה היא כלכלית, היהודים נמצאים באותה סירה ככל אזרחי ארגנטינה, ומדינת ישראל – אבוי – איננה בית-התמחוי של כלכלות מתמוטטות."

"…אם חוק השבות פירושו שנגזר על אזרחי ישראל המקופחים והעניים, המובטלים והנכים, להסכים שממשלתם תעניק מכל טוב הארץ למי שאיבדו את רכושם בארץ אחרת – אז לעזאזל חוק השבות. ואם מי מיהודי ארגנטינה רפה-שכל דיו כדי להתעקש ליפול מן הפח אל הפחת ולבוא דווקא הנה – יתכבד ויבוא. אך אל לו לצפות ליותר ממה שיוענק לו אם יעשה בחירה יותר רציונלית, במקסיקו-סיטי או במיאמי, למשל. אף לא אגורה. אף לא אגורה שחוקה אחת."

יש לי עוד כמה דברים להתוודות עליהם, אבל אעשה זאת בהזדמנות אחרת. אני חושבת שיש לך כאן מספיק חומר כדי לקבל החלטה. אז מה אתה אומר, ליברמן? שאתכונן לשלילת אזרחותי הישראלית?